איך לנהל את העסק שלך על ידי שיחה איתו

אנחנו צופים באיך שאנשים משתמשים ב-Aquarius בסשן הראשון שלהם, ואותו הדבר קורה כמעט בכל פעם. מישהו מתחבר ומבלה חמש או עשר דקות בגלילה, פתיחת תיקיות וחיפוש אחר הכפתור שעושה את הפעולה. ואז הם מקלידים משפט אחד בצ’אט, מקבלים את מה שחיפשו, ומפסיקים לחפש.

החמש או עשר דקות האלו הן אשמתנו, לא אשמתם. אז הנה החלק שאף אחד לא מספר לכם כשאתם נכנסים.

קודם כל, שלושה שמות, כי משתמשים בהם לעיתים קרובות כמילים נרדפות למרות שלא אמורים. Aquarius היא הפלטפורמה שבה העבודה שלכם חיה. Aqua היא מי שאתם מדברים איתה, בקול או בהקלדה. ה-Knowledge Map (מפת הידע) הוא המקום שבו כל מה שהיא למדה על העסק שלכם פרוס כדי שתוכלו לראות. שאר הטקסט הזה עוסק בשם האמצעי.

לבקש את הדבר במקום למצוא אותו

שון (לא שמו האמיתי) מנהל חברת ייעוץ עם חמישה פרויקטים על פני שתי יבשות. כל דוח שהוא הזמין מתויק בתיקיית הפרויקט הנכונה, שזה שימושי בדיוק כמו שזה נשמע בתשע בבוקר כשאתם לא מצליחים לזכור איך קראתם לו.

הוא לוחץ על כפתור השיחה ואומר בקול רם:

היי Aqua, את יכולה לשלוף את הדוח שכתבת אתמול על גיוס אסטרטג מודעות פייסבוק לפרויקט באקוודור?

זה נוחת בצ’אט. הוא לא היה צריך לזכור את שם הקובץ, את התיקייה, או באיזה מחמשת הפרויקטים זה ישב. הוא זכר על מה זה היה קשור, שזה החלק היחיד שמישהו באמת זוכר.

ואז להמשיך משם

הדוח המליץ על ספק. בדרך כלל זה השלב שבו מתחילים לפתוח לשוניות. במקום זאת:

הדוח שלך הזכיר סוכנות שיווק בשם Ladder. חפשי ביקורות ומקרי בוחן עליהם, וצרי גיליון אלקטרוני כדי לעקוב אחר התוצאות לצד אפשרויות אחרות.

הגיליון האלקטרוני מתויק באותה תיקיית פרויקט, כך שהוא נמצא שם מאוחר יותר בין אם הוא יקליק את דרכו חזרה אליו או יבקש אותו בשמו.

עריכה עובדת באותה הדרך. שון קרא את הדוח, החליט שהוא היה שמרני מדי, ואמר:

קחי את דוח מודעות הפייסבוק ההוא ותעלי את התקציב מ-100$ ל-200$, ואז תעדכני אותו.

בלי לפתוח את המסמך, בלי לגלול לנתון, בלי לייצא מחדש.

הגרסה של זה שקורית על הרגליים

קאתי מנהלת חנות בגדי עבודת יד שמוכרת גם ציוד סריגה. ה-Aquarius שלה מחובר ל-Clover ול-Shopify, כך שהוא יכול לחפש מק”טים, לשנות מחירים, לבדוק מלאי ולהרכיב טופסי הזמנה. היא נמצאת ברצפת המכירה כל היום, מה שאומר שהיא כמעט אף פעם לא קרובה למחשב שעושה את כל זה.

לקוח שואל מתי פריט שאזל מהמלאי יחזור. קאתי מוציאה את הטלפון שלה:

היי Aqua, מתי הגשנו את ההזמנה לעוד חוט אדום, ומה זמן ההמתנה הטיפוסי מהספק?

הלקוח מקבל את התשובה בעודו עומד שם. זה כל הפיצ’ר. בלי ללכת למשרד האחורי, בלי “תנו לי לבדוק ולחזור אליכם”.

מה קורה כשהיא טועה במשהו

זה יקרה, לפעמים. הגבול הוא אותו גבול שמנחה כל דבר אחר ש-Aqua עושה: היא קוראת, מנסחת וחוקרת בעצמה, ושום דבר לא מגיע לאדם אחר עד שאתם ראיתם את זה.

מתי לדבר, ומתי להקליק

דיבור אינו טוב יותר מהסתכלות. הוא טוב יותר בדבר אחד ספציפי וגרוע יותר באחרים, והחלוקה די ברורה.

דיבור מנצח כשאתם כבר יודעים מה אתם רוצים וכל המחיר הוא בניווט אליו. הדוח של שון. זמן האספקה של הספק של קאתי. נתון תקציב שאתם רוצים לשנות ממספר אחד לאחר. המשפט כבר נמצא לכם בראש, אז להגיד אותו זה המרחק הקצר ביותר בין המשפט לתוצאה.

הסתכלות מנצחת כשאתם עדיין לא יודעים מה אתם רוצים. השוואת אפשרויות בגיליון האלקטרוני של שון, סריקת המלאי כדי לראות מה אוזל, קריאת ה-Knowledge Map כדי לראות מה Aqua הבינה על העסק. שיקול דעת דורש דברים זה לצד זה, ותשובה בצ’אט היא מקום גרוע לשים אותם.

הפקודות הן לא החלק הקשה, ואין רשימה שלהן שצריך ללמוד. לא שון ולא קאתי למדו אחת כזו. החלק הקשה הוא הרפלקס שאנחנו רואים בעשר הדקות הראשונות האלו: ללכת לחפש כפתור לפני שאומרים מה רוצים.

---

Aquarius נמצאת בבטא פרטית. אם תרצו לנסות אותה, בקשו גישה למטה.